הבלוג של ניצן מתן

ניצן מתן

גילוי נאות: הכותב הנו חבר ועד מנהל בעמותת מגמה ירוקה.

בז"ן – אנחנו מיצרים את הדלק הנקי בעולם

בסופו של חודש אוגוסט 2018 יצאה קבוצת בז"ן (הקבוצה כוללת ארבעה מפעלים: בתי זיקוק לנפט, כרמל, גדיב ושמנים בסיסים) בהכרזה דרמטית, שלא להגיד מהפכנית. בדף נחיתה שבאתר קבוצת בז"ן מציינת החברה שהיא תייצר את "הדלק הנקי בעולם" באמצעות הורדת ריכוזי הבנזן בכמחצית. במודעה אחרת מדווחים בבז"ן לציבור כי "אפשר להגיד שהמצאנו את הדלק מחדש" וכי הם עושים "הראשונים בעולם" ליצר דלק דל בנזן. אפשר להתרשם מהמאמץ שבתי הזיקוק משקיעים בהעברת המסר תוך מבט על שש כתבות שפורסמו כמעט בו זמנית, בעיתונות מקומית וארצית; על ריאיון ברדיו של כ- 11 דקות עם מנכ"ל בז"ן, ועל מודעה ממומנת, שהופיעה בראש שורת החיפושים בגוגל.

בז"ן מסבירים שהם מתכוונים להוריד ריכוזי הבנזן שבבנזין (בסולר אין בנזן כלל) מ- 1% לכמחצית האחוז. לטענתם, זוהי טכנולוגיה ייחודית והם הראשונים בעולם המגיעים לריכוזי בנזן כה נמוכים. לטענת בתי הזיקוק הורדת ריכוזי הבנזן תוריד משמעותית את זיהום האוויר במפרץ חיפה, עקב הורדת כמויות הבנזן הנפלטות לאטמוספירה מהתחבורה ומתחנות דלק באזור הצפון.

עיקרי הדברים

בהמשך מסמך זה מופיע מידע עובדתי רב. למען אלו שאינם מעוניינים לעיין בו מובאים כאן עיקרי הדברים.

הורדת ריכוזי הבנזן לכמחצית האחוז מקובלת בכל העולם מזה עשרות שנים. אין בכך שום חדש, ואין בכך יצירת דלק "נקי יותר". בתי הזיקוק פולטים לאוויר עשרות אלפי קילוגרמים של חומרים מסרטנים מידי שנה, מתוכם בנזן הינו חלק קטן ביותר. הפליטות הללו מתרחשות בגלל העבודה שמכלי הדלקים בבתי הזיקוק הם ישנים ביותר, ומתוחזקים ברמה נמוכה, ללא מערכות למניעת נזילות ודליפות. בעקבות כך, יוצרים המכלים הללו כ- 50% מנפח הזיהום של בתי הזיקוק, וגורמים לדליפת דלק למפלס מי התהום שמתחת לבתי הזיקוק. במקום להשקיע כסף וזמן בהישג שהוא רק לכאורה, המוריד את ריכוזי הבנזן – טוב היה אם בתי הזיקוק היו מטפלים במכלי הדלק הדולפים שלהם.

בז"ן – טועים או מטעים?

בעבר, כתבתי לא פעם על בתי הזיקוק ועל המידע והנתונים המעידים על כך שהם יוצרים זיהום אוויר משמעותי, הנראה כפוגע בבריאות התושבים במפרץ חיפה. אהיה הראשון לברך את בתי הזיקוק אם וכאשר הם ינקטו בצעדים משמעותיים להורדת זיהום האוויר, לו הם אחראים. על פניו נראה שהמהלך שאותו הם מפרסמים אכן יביא לבשורה חיובית לתושבי מפרץ חיפה. בבדיקה מעמיקה יותר של פרטי הודעה זו נראה שנפלו בה אי דיוקים מהותיים, ושהורדת ריכוזי הבנזן לא תשנה באופן משמעותי את איכות האוויר במפרץ חיפה.

ריכוזי הבנזן הנמוכים בעולם?

כאמור לעיל, בז"ן טוענים שהם הראשונים לייצר דלק שבו יש כחצי האחוז בנזן. אנליזות כימיות שפורסמו לציבור על ידי מכון הנפט האמריקאי, מראות שריכוזים של מחצית האחוז בנזן נמצאו בדלק הבנזין עוד בשנות ה- 90. באירופה, שווק בתחנות דלק בנזין עם 0.4% בנזן עוד בשנת 1969 (Verma & Tombe, 2002). בהתאם לדיווח של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, ריכוז הבנזן בבנזין עמד על כ- 0.6% בשנת 1993, ומשנת 2016 ירד הריכוז אף מתחת למחצית האחוז.

יוצא אם כך שטענת בז"ן אינה מדויקת, וזאת בלשון המעטה. מזה כ- 50 שנה קיים בנזין שבו ריכוז של כחצי האחוז בנזן. הצלחה טכנולוגית זו אינה ייחודית ואינה חדשה.

האם טכנולוגיה ייחודית להורדת ריכוזי הבנזן תשפר את איכות האוויר?

באתר של חברת בז"ן מפורסמים המפרטים הטכניים של הדלקים המיוצרים בבתי הזיקוק. כפי שניתן לראות, הרי הבנזין המיוצר בישראל, בדומה לזה שבארצות הברית, מכיל פחמימנים ארומטיים בריכוז מקסימלי של 35%. בכדי שמנוע בְּעֵירה פנימית יעבוד כנדרש – הבנזן צריך להידלק בטמפרטורה מסוימת, הנקבעת חלקית על ידי ריכוז הפחמימנים הארומטיים (Speight, 2014). בנזן ידוע כחומר מסרטן ונדיף במיוחד. אך מלבד הבנזן בדלק ישנם עוד חומרים נדיפים היודעים כמסרטנים, זאת לפי דו"ח של המשרד להגנת הסביבה ומשרד הבריאות. החומרים הללו, פחמימני דלק נדיפים, מוגדרים על ידי מדינת ישראל כ-"מסרטנים ודאיים". המשמעות היא שחשיפה לחומרים אלו באוויר, גם בריכוזים נמוכים ביותר, יש בה כדי לגרום להיווצרות של הליך סרטני. הבנזן שמוצא מהבנזין יוחלף בהכרח בפחמימן דלק אחר, שכאמור גם הוא מסרטן.

יוצא, שהורדת הבנזן אינה מובילה בהכרח להורדת ריכוז החומרים המסרטנים הקיימים בדלק, אלא פשוט מחליפה חומר אחד באחר. בעמוד הבא מצורף גרף שהוכן בהתבסס על הנתונים שמפעלי בז"ן דיווחו למשרד להגנת הסביבה. המפעלים נדרשים, בחוק, לדווח על סך הפליטות של חומרים אורגניים נדיפים שהוא פולט לאוויר החיפאי. בין השנים 2012-2017 פלטו בתי הזיקוק בכל שנה כ- 247 טון של חומרים אורגנים נדיפים.  באותן השנים ריכוז הבנזן שנפלט לאטמוספירה עמד על כ- 1.7 טון לשנה, שהם כ- 0.7% מכלל הפליטות של החומרים האורגנים הנדיפים.

בז"ן גם מתפארים בטכנולוגיה ייחודית להפרדת הבנזן מזרם הנפט הכללי. עשרות רבות של מאמרים עוסקים בטכנולוגיות להורדת ריכוזי הבנזן בבנזין, דוגמת (Laredo, Castillo, & Armendariz-Herrera, 2010). מאמר בנושא זה התפרסם במגזין Science בשנת 1976 (Tamers, 1976), כך שאין מדובר בתחום יֶדע חדש, או בלתי מוכר. מוזר הדבר שבתי הזיקוק מתפארים עכשיו בטכנולוגיה ידועה המוכרת מזמן.

מכלים- הגורם לכמחצית מזיהום האוויר

לפי המידע שהעבירו בתי הזיקוק למשרד להגנת הסביבה, ישנם במתחם בתי הזיקוק כמאתיים מכלים המשמשים לאחסון נפט ותזקיקי דלק. כמחצית מהמכלים הללו הם בני עשרות שנים, וכ-70 מהם הוקמו בשנת 1939. בהתבסס על המידע שהגישו בתי הזיקוק למשרד להגנת הסביבה, המכלים הללו אחראים  לכ- 50% מזיהום האוויר הנפלט מבתי הזיקוק. בתי הזיקוק מציינים שהם אינם מתקינים מערכות למניעת פליטות גזים, או דליפת נוזלים מהמכלים. הם מסתפקים בבדיקה "ויזאולית" חיצונית, הצופה בשלמות המכל, וזאת – אחת לשנה.

כאילו אין די ברמת התחזוקה המינימלית הנ"ל, התבררו לאחרונה נתונים נוספים על הנעשה בבתי הזיקוק. ממידע שהתקבל מרשות המים נראה, כי עוד משנת 2005 בתי הזיקוק ישנן דליפות דלק קבועות המגיעות למפלס מי התהום. חלק מהדלק צף על מעל מפלס מי התהום, ויוצר שכבה המכונה "עדשת דלק". בשנים מסוימות היה עובי העדשה הזו כ- 4 מטרים, ומהעולה מהנתונים נראה שהנזילות מתרחשות כמעט בכל מתחם בתי הזיקוק. חלק ממרכיבי הדלק הינם נדיפים ביותר, כך שדליפות אלו עלולות להיות מקור נוסף לזיהום אוויר (Dror, Gerstl, Prost, & Yaron, 2002).

סיכום

טיפול במכלים ומניעת דליפות לקרקע ופליטות לאוויר יכולים להוריד משמעותית את ריכוזי המזהמים הנפלטים מבתי הזיקוק שבמפרץ חיפה. נראה שבתי הזיקוק אינם משקיעים זמן רב להתייחסות לבעיה זו, ובוחרים לצאת במסע פרסומי, מסע שבו ניכרים כמה קשיים באשר לעובדות ולמציאות. חבל שסדר העדיפויות הינו כזה. בהזדמנויות שונות התלוננו בפני בעלי תפקידים בבתי הזיקוק, כנציג מגמה ירוקה, על כך שאנחנו אינם הגונים כלפיהם. שהרי הם משקיעים רבות בתיקון ושדרוג המתחם, ואנו רק תוקפים את ההתנהלות הסביבתית שלהם. בהתחשב בקמפיין פרסומי זה של בתי הזיקוק איני רואה סיבה כלשהי לשנות את גישתי כלפי בתי הזיקוק: גישה הטוענת שמודבר במפעל מזהם ולא אחראי, שנראה שאינו עושה די בכדי לצמצם את ההשפעה הסביבתית המזיקה שהוא יוצר.

מקורות מידע

Dror, I., Gerstl, Z., Prost, R., & Yaron, B. (2002). Abiotic behavior of entrapped petroleum products in the subsurface during leaching. Chemosphere, 1375–1388. doi:https://doi.org/10.1016/S0045-6535(02)00529-5

Laredo, G. C., Castillo, J., & Armendariz-Herrera, H. (2010). Benzene reduction in gasoline by alkylation with olefins: Effect of the experimental conditions on the product selectivity. Applied Catalysis A: General, 384(1-2), 115-121. doi:10.1016/j.apcata.2010.06.017

Speight, J. G. (2014). The chemistry and technology of petroleum: CRC press.

Tamers, M. (1976). Total Synthesis Benzene and Its Derivatives as Major Gasoline Extenders. Science, 193(4249), 231-233. doi:https://doi.org/10.1126/science.193.4249.231

Verma, D. K. & Tombe, K. d. (2002). Benzene in Gasoline and Crude Oil: Occupational and Environmental Implications. AIHA Journal, 63(2), 225-230. doi:10.1080/15428110208984708

ניצן מתן 14.5.2018

מבוא

בחודשים האחרונים אני משמש יועץ לתושבים מאזור מעגן מיכאל בנושא אסדת הגז לווייתן. בתפקידי זה אני מנסה לרכז מידע אמין ומדויק בנושא: "ההשפעות הסביבתיות של אסדת זיקוק גז." מידע זה עשוי לשמש כלי נוסף בשכנוע מקבלי ההחלטות, בכך שיש למקם את האסדה בים העמוק, ולא בקרבת החוף. באישור ותיאום עם התושבים התחיל תהליך של פרסום המידע שנאסף, כתבה זו הינה המשך לכתבה שעסקה בזיהום  ממי התוצר של אסדת תמר.

הכתבה הזו עוסקת בהשפעה האפשרית של הזרמת מתכות ופחמימנים על הפעילות של מִתְקני ההתפלה של מדינת ישראל.

עיקרי הדברים

מכיוון שמסמך זה הינו טכני בעיקרו, אנו מצרפים בתחילתו את עיקרי הדברים, ולאחר מכן פירוט של המידע שנאסף והפניות לחומרי הרקע. נציין שמטרתו של מסמך זה היא להפנות את תשומת הלב לבעיות אפשריות העלולות להיגרם למִתְקני ההתפלה, בעיות שאין הכרח שאכן יתרחשו. עצם העובדה שנושא זה, ככל הידוע לנו, לא נבדק על ידי המשרד להגנת הסביבה – הוא בבחינת נורה אדומה שיש לשים אליה לב.

המיקום המתוכנן של אסדת לווייתן יכול לגרום להגעה של פחמימנים למתקן ההתפלה בחדרה. כתוצאה מכך, עלול לגדול קצב הבלאי במתקן ההתפלה, כך שתיווצר פגיעה באיכות מי ההתפלה. במקרה של דליפת שמן בנפח משמעותי – סביר שהדבר יגרום להשבתה מלאה של המתקן. במידה ששמן יישאב למערכת המתקן לפני סגירתו – עלול הדבר לפגוע באופן משמעותי בפעילות הממברנות, ונראה שיהיה קושי לא פשוט לנקות ולהחזיר אותן לפעולה תקינה. בשגרה, תיתכן חדירה של מתכות ופחמימנים דרך הממברנות למי השתייה, דבר שעלול ליצור סיכון בריאותי לאוכלוסייה הצורכת מים אלו.

פגיעה אפשרית במִתקני ההתפלה

הממברנות של מתקני ההתפלה, שעובדים בשיטת האוסמוזה ההפוכה, רגישות ביותר לעלייה בריכוז של פחמימנים ומתכות מומסות במי הים. מתכות ופחמימנים, בריכוז גבוה, עלולים להתגבש על הממברנה, ולפגוע בתפקוד שלה  (Bonnelye, Sanz et al. 2004), כך שזמן החיים של הממברנות יקטן, והעלויות של מתקן ההתפלה יעלו באופן משמעותי (Avlonitis, Kouroumbas et al. 2003).

מתכות מומסות (ליתר דיוק יונים של מתכות) נוטים להתגבש על ממברנות בייחוד כאשר ישנה ירידה בחומציות המים (Peplow and Vernon 1987), עד למצב שהממברנה תהיה חסומה למעבר מים דרכה (Jiang, Li et al. 2017). המתכות שנוטות להצטבר על הממברנות באופן המשמעותי ביותר, הן, ברזל ומגנזיום (Jiang, Li et al. 2017). מתכות אלו, ומתכות נוספות, דוגמת נחושות וקַדמיום, הוזרמו מאסדות תמר ומרי בי (Kelly 2013, Kelly, Mills et al. 2014 ) בריכוזים העולים בעשרות אלפי אחוזים על הריכוז הטבעי של מתכות אלו בים התיכון (Peplow and Vernon 1987).

כאמור, התגבשות של מתכות על הממברנות יכולה לפגוע קשות בתפקוד הממברנות (Kim, Kim et al. 2015), נזק שיכול להתגבר כאשר ישנם גם פחמימנים במי הים (Bonnelye, Sanz et al. 2004). השילוב של פחמימנים עם מתכות, דוגמת קדמיום ברזל ונחושת, במי הים, יכול לגרום להיווצרות של חומצה (ferric hydroxide). החומצה עוברת למערכת ההולכה של המים המותפלים, גורמת לחלודה מוגברת בצנרת, כך שלצרכן עלולים להגיע מים בצבע אדום-חום-צהבהב (Wang, Liu et al. 2017).

הממברנות של מתקני ההתפלה אינן יעילות לחלוטין בסינון של פחמימנים (Maltos, Regnery et al. 2018). עד 10% מהם יכולים לעבור למי השתייה (Lv, Xu et al. 2017), דבר שעלול לגרום להגברת הסיכוי לתחלואה בסרטן באוכלוסייה הצורכת את המים (Cotruvo, Fawell et al. 2005). בנוסף לכך, פחמימנים עלולים להתגבש על הממברנות ולהרוס אותן (Lv, Xu et al. 2017). פחמימנים הנמצאים בעמודת המים לאורך זמן עוברים פירוק על ידי השמש, כך שנוצרים תוצרי מִשנה בעלי משקל מולקולרי נמוך יחסית. פחמימנים אלו קשים עוד יותר להורדה ממברנות, ביחס פחמימנים שלא עברו תהליך של פירוק והם בעלי משקל מולקולרי גבוה יחסית (Jian, Kitanaka et al. 1999).

במקרה של דליפת דלק והגעה של שמן למתקן ההתפלה, עלולה להתרחש שקיעה מהירה של פחמימנים על הממברנות וחסימה שלהן. לרוב, הדבר גורם להשבתה מלאה של המתקן לצורך הניקוי שלו (Elshorbagy and Elhakeem 2008). זו פעולה שעלולה להתגלות קשה ביותר (Lv, Xu et al. 2017).

מחקרים בעולם הראו שזיהום כרוני מאסדת זיקוק והפקה של גז ונפט יכול להשפיע גם במרחק של   20 ואף 30 קילומטרים מהאסדה (Daan and Mulder 1996, Olsgard, Somerfield et al. 1997, Arana, Warwick et al. 2005). כך שישנו סיכון משמעותי שמתכות ופחמימנים יגיעו למתקן ההתפלה בחדרה, ויפגעו בעבודת מתקן ההתפלה (Wang, Liu et al. 2017), וזאת – בנוסף לפגיעה אפשרית באיכות, מבחינה בריאותית, של המים המותפלים (Lv, Xu et al. 2017)

מתקן ההתפלה בחדרה עלול להיפגע מהפעילות של אסדת הגז בקרבתו, דבר שעלול לגרום לפגיעה בבריאות הציבור במידה שיצרכו מים עם חומרים מסוכנים.

משאבי הגז הטבעי שנמצאו במעמקי הים התיכון היו יכולים להיות ברכה לכלכלת ישראל ולאיכות הסביבה בישראל. במקום זאת נראה שהגז הטבעי שנמצא במעמקי הים התיכון מנוהל שלא בחוכמה ואינו מקדם את הכלכלה או את איכות הסביבה בישראל במידה משמעותית.

Reference

Arana, H. A. H., Warwick, R. M., Attrill, M. J., Rowden, A. A., & Gold-Bouchot, G. (2005). Assessing the impact of oil-related activities on benthic macroinfauna assemblages of the Campeche shelf, southern Gulf of Mexico. Marine Ecology Progress Series, 289, 89-107.

Avlonitis, S. A., Kouroumbas, K., & Vlachakis, N. (2003). Energy consumption and membrane replacement cost for seawater RO desalination plants. Desalination, 157(1), 151-158.

Bonnelye, V., Sanz, M. A., Durand, J.-P., Plasse, L., Gueguen, F., & Mazounie, P. (2004). Reverse osmosis on open intake seawater: pre-treatment strategy. Desalination, 167, 191-200. doi:https://doi.org/10.1016/j.desal.2004.06.128

Cotruvo, J., Fawell, J. K., Giddings, M., Jackson, P., Magara, Y., & Ohanian, E. (2005). Petroleum Products in Drinking Water. World Health Organization, 1-20.

Daan, R., & Mulder, M. (1996). On the short-term and long-term impact of drilling activities in the Dutch sector of the North Sea. ICES Journal of Marine science, 53(6), 1036-1044.

Elshorbagy, W., & Elhakeem, A.-B. (2008). Risk assessment maps of oil spill for major desalination plants in the United Arab Emirates. Desalination, 228(1), 200-216. doi:https://doi.org/10.1016/j.desal.2007.10.009

Jian, W., Kitanaka, A., Nishijima, W., Baes, A. U., & Okada, M. (1999). Removal of oil pollutants in seawater as pretreatment of reverse osmosis desalination process. Water Research, 33(8), 1857-1863. doi:https://doi.org/10.1016/S0043-1354(98)00404-7

Jiang, S., Li, Y., & Ladewig, B. P. (2017). A review of reverse osmosis membrane fouling and control strategies. Science of The Total Environment, 595, 567-583. doi:https://doi.org/10.1016/j.scitotenv.2017.03.235

Kelly, C. (2013). Mari-B/Tamar Production Platforms Environmental Monitoring Program Offshore Israel. Noble energy 1-190.

Kelly, C., Mills, E., Connelly, P., Hart, A., & Azov, Y. (2014 ). Mari-B/Tamar Production Platforms Environmental Monitoring Program Offshore Israel. Noble energy, 1-514.

Kim, D. I., Kim, J., Shon, H. K., & Hong, S. (2015). Pressure retarded osmosis (PRO) for integrating seawater desalination and wastewater reclamation: Energy consumption and fouling. Journal of Membrane Science, 483, 34-41. doi:https://doi.org/10.1016/j.memsci.2015.02.025

Lv, L., Xu, J., Shan, B., & Gao, C. (2017). Concentration performance and cleaning strategy for controlling membrane fouling during forward osmosis concentration of actual oily wastewater. Journal of Membrane Science, 523, 15-23. doi:https://doi.org/10.1016/j.memsci.2016.08.058

Maltos, R. A., Regnery, J., Almaraz, N., Fox, S., Schutter, M., Cath, T. J., . . . Cath, T. Y. (2018). Produced water impact on membrane integrity during extended pilot testing of forward osmosis – reverse osmosis treatment. Desalination. doi:https://doi.org/10.1016/j.desal.2018.02.029

Olsgard, F., Somerfield, P. J., & Carr, M. R. (1997). Relationships between taxonomic resolution and data transformations in analyses of a macrobenthic community along an established pollution gradient. Marine Ecology Progress Series, 173-181.

Wang, X.-N., Liu, Y., Pan, X.-H., Han, J.-X., & Hao, J. (2017). Parameters for Seawater Reverse Osmosis Product Water: A Review. Exposure and Health, 9(3), 157-168. doi:10.1007/s12403-016-0232-8

ניצן מתן

מבוא

בחודשים האחרונים אני משמש יועץ לתושבים מאזור מעגן מיכאל בנושא אסדת הגז לווייתן. בתפקידי זה אני מנסה לרכז מידע אמין ומדויק בנושא: "ההשפעות הצפויות של האסדה." מידע זה עשוי לשמש כלי נוסף בשכנוע מקבלי ההחלטות, בכך שיש למקם את האסדה בים העמוק, ולא בקרבת החוף. באישור ותיאום עם התושבים אתחיל לפרסם את המידע, על חלקיו השונים, לאחר בדיקתו.

הפרסום הזה עוסק במי התוצר של אסדת תמר, והשפעה האפשרית שלהם על הסביבה הימית.

מֵי התוצר של אסדת  תמר

אחד הדברים המטרידים באסדת הגז הם מֵי הייצור. לפי הדיווח של נובל אנרג'י למשרד להגנת הסביבה, השפכים הללו מכילים מתכות שונות ופחמימנים. מדינת ישראל מכירה בכך שפחמימנים הינם גורם מסרטן, וכך גם חלק מהמתכות הנפלטות ממי התוצר, דוגמת תרכובות כרום, ארסן ותרכובות ניקל.

יש לציין שהנושא מוסדר בחוק: מפעלים שמוכיחים למדינה שאין להם ברירה אלא לשפוך פסולת מזהמת לים – מקבלים אישור מיוחד מהמשרד להגנת הסביבה. האישור מותנה בכך שההשפעה על הסביבה הימית הינה "סבירה", וחל איסור מוחלט להזרים לים חומרים שאינם מופיעים בהיתר, בין שהם רעילים ובין שהם אינם רעילים לאדם. המשרד להגנת הסביבה הנפיק לנובל אנרג'י היתר הזרמה לים מאסדת תמר, שבו מוגדר במפורט מה הם החומרים, ומה ריכוז החומרים המותר להזרמה בים.

הבעיה היא שנראה שחברת נובל אנרג'י אינה עומדת כלל וכלל בתנאי ההיתר, ואנחנו יודעים זאת על בסיס הדיווח של נובל אנרג'י עצמה למשרד להגנת הסביבה. מאסדת תמר מוזרמים דרך קבע מתכות רעילות האסורות בהזרמה באופן מוחלט, וריכוז גבוה ביותר של פחמימנים. לפי הדיווחים של נובל אנרג'י (עמוד 32 טבלה 10) ריכוזי המתכות בקרקעית, במרחק של עד שלושה קילומטרים מהאסדה, עלו ביחס לריכוז הרקע שנמדד בשנת 2005 על ידי המכון לחקר ימים ואגמים בקרקעית הים במרחק של 55 קילומטר מערבית לחיפה.

מתכות מסוכנות נמצאו גם בדגים, ברדיוס של שלושה קילומטר מהאסדה (עמוד 51 טבלה 19), וצפוי שהמתכות הללו יעלו במעלה המערכת האקולוגית, ויגיעו עד לדגים שאנו אוכלים (Tüzen 2003). כך שהריכוז עלול לעלות בדגי מאכל גדולים, דוגמת טוּנה (Canli and Atli 2003). אם תהליך הרסני זה אכן יקרה, הרי יותר מסביר שריכוזי המתכות יחרגו מהערכים המותרים על ידי משרד הבריאות, והדגים יהיו אסורים למאכל אדם. אבל, מחברת נובל אנרג'י מרגיעים אותנו. הם "גילו" שאין לאסדה השפעה במרחק העולה על שלושה קילומטרים. איך הם גילו את זה? הם פשוט לא בודקים את הריכוזים של המתכות, או הפחמימנים, במרחק העולה על שלושה קילומטרים (עמוד 21 מפה 4). אם אכן די בכך, היינו קצת יותר רגועים. הבעיה שמחקרים שנעשו בעולם מוכיחים שמרחק ההשפעה של אסדות זיקוק הינו גדול בהרבה משלושה קילומטר: בים הצפוני נמצאה השפעה במרחקים של 10 ו- 15 קילומטרים (Daan and Mulder 1996, Olsgard, Somerfield et al. 1997). במפרץ מקסיקו נמצאה השפעה במרחק שבין כ- 25 לכ- 30 קילומטרים (Arana, Warwick et al. 2005).

המשמעות היא שייתכן שאסדת תמר מזהמת את החופים הנפלאים של שמורות הטבע ניצנים ופלמחים, של חופי אשדוד ואשקלון, ושל חוף זיקים.

האם זה באמת קורה?

אנחנו יודעים שמוזרמים לים מתכות  דלק מסרטנים. אנחנו יודעים שחברת נובל אנרג'י בודקת רק ברדיוס של 3 קילומטר, למרות שבעולם יודעים שהרדיוס יכול להגיע לכ- 30 קילומטרים.

אם כך, למה המשרד להגנת הסביבה לא בודק במרחק של יותר מ- 3 קילומטר? למה הוא סומך על מפעל מזהם שיבדוק את עצמו? אנחנו לא יודעים, ונראה שגם למשרד להגנת הסביבה אין תשובה טובה.

משאבי הגז הטבעי שנמצאו במעמקי הים התיכון היו יכולים להיות ברכה לכלכלת ישראל ולאיכות הסביבה בישראל. במקום זאת נראה שהגז הטבעי שנמצא במעמקי הים התיכון מנוהל שלא בחכמה ואינו מקדם את הכלכלה או את איכות הסביבה בישראל במידה משמעותית.

ההפניות שמוזכרות בדו"ח מהסקר שהוגש על ידי נובל אנרג'י למשרד האנרגיה והמים בשנת 2013

משאבי הגז הטבעי שנמצאו במעמקי הים התיכון היו יכולים להיות ברכה לכלכלת ישראל ולאיכות הסביבה בישראל. במקום זאת נראה שהגז הטבעי שנמצא במעמקי הים התיכון מנוהל שלא בחכמה ואינו מקדם את הכלכלה או את איכות הסביבה בישראל במידה משמעותית.

משאבי הגז הטבעי שנמצאו במעמקי הים התיכון היו יכולים להיות ברכה לכלכלת ישראל ולאיכות הסביבה בישראל. במקום זאת נראה שהגז הטבעי שנמצא במעמקי הים התיכון מנוהל שלא בחכמה ואינו מקדם את הכלכלה או את איכות הסביבה בישראל במידה משמעותית.

משאבי הגז הטבעי שנמצאו במעמקי הים התיכון היו יכולים להיות ברכה לכלכלת ישראל ולאיכות הסביבה בישראל. במקום זאת נראה שהגז הטבעי שנמצא במעמקי הים התיכון מנוהל שלא בחכמה ואינו מקדם את הכלכלה או את איכות הסביבה בישראל במידה משמעותית.

מקורות

Arana, H. A. H., et al. (2005). "Assessing the impact of oil-related activities on benthic macroinfauna assemblages of the Campeche shelf, southern Gulf of Mexico." Marine Ecology Progress Series 289: 89-107.

Canli, M. and G. Atli (2003). "The relationships between heavy metal (Cd, Cr, Cu, Fe, Pb, Zn) levels and the size of six Mediterranean fish species." Environmental Pollution 121(1): 129-136.

Daan, R. and M. Mulder (1996). "On the short-term and long-term impact of drilling activities in the Dutch sector of the North Sea." ICES Journal of Marine science 53(6): 1036-1044.

Olsgard, F., et al. (1997). "Relationships between taxonomic resolution and data transformations in analyses of a macrobenthic community along an established pollution gradient." Marine Ecology Progress Series: 173-181.

Tüzen, M. (2003). "Determination of heavy metals in fish samples of the middle Black Sea (Turkey) by graphite furnace atomic absorption spectrometry." Food chemistry 80(1): 119-123.